אי של שקט בארון הבגדים: על עץ, עור איטלקי ופריטים..

היי לכן, ברוכות הבאות שוב לבלוג שלי.

היום אני רוצה לדבר איתכן על משהו קצת אחר. מעבר לטרנדים, לצבעים או למה ש"נכון" ללבוש העונה, אני מוצאת את עצמי חושבת המון בזמן האחרון על התחושה שהבגדים והנעליים שלנו נותנים לנו. בעידן שלנו, כשהכל זז כל כך מהר ובמיוחד בתוך המציאות הישראלית הסוערת שלעתים מלאה בחוסר ודאות, אני שמה לב שיותר ויותר מאיתנו מחפשות פשוט "נחמה באסתטיקה".

אני יודעת על עצמי - במיוחד מאז שעברתי את גיל 35 – שאין לי כבר סבלנות לדברים שמציקים לי, שלוחצים או שמרגישים לי "פלסטיקיים". אני מחפשת קרקוע ויציבות, ומצאתי אותם בחזרה מודעת לחומרים טבעיים. יש משהו בפסיכולוגיה של חומרים כמו עץ ועור שפשוט מצליח להרגיע אותי, ועל זה בדיוק אני רוצה שנדבר היום.

האנרגיה של האדמה מתחת לרגליים

תחשבו על זה רגע: כשאנחנו בוחרות לנעול קבקבי עץ, אנחנו לא רק נועלות נעל, אנחנו מתחברות למשהו ראשוני. עץ הלבנה הטבעי, ממנו עשויים הקבקבים, נותן לי תמיכה ויציבות בכל צעד וצעד. יש משהו בחומרים האלה שמשדר "שורשיות", "טבעיות" ו"איזון" – מילים שהפכו עבורי למנטרה של ממש בתקופה האחרונה. כשהעולם בחוץ רועש, התחושה של עץ מלא וטבעי מתחת לכפות הרגליים מחברת אותי לאדמה ומשדרת לי שקט.

אל העץ מצטרף העור האיטלקי המשובח. בניגוד לחומרים סינתטיים שנשארים נוקשים ומנוכרים, עור טבעי הוא חומר שחי ונושם. הוא נבחר בקפידה כדי להתרכך עם הזמן, ממש לומד את הגוף שלך ומתאים את עצמו באופן מדויק למבנה כף הרגל הייחודי רק לך. הריח של העור והטקסטורה של העץ הופכים את חוויית הנעילה לחוויה חושית שמרגיע את הנפש.

נוסטלגיה שהיא טיימלס (Timeless)

אי אפשר להתעלם גם מהמטען הנוסטלגי והחמים שהקבקבים מביאים איתם. הם זורקים אותי אחורה לתקופות פשוטות יותר, לעיצוב הבוהמייני והמשוחרר של שנות ה-70 וה-80, ולתנועה שמבקשת לחזור לטבע. אבל זו לא רק התרפקות על העבר; זוהי אסתטיקה נצחית שאינה חולפת עם הרוח.

מערכת יחסים עם פריט שאוהבים

בעידן של ייצור המוני שבה פריטים נזרקים לפח אחרי עונה אחת, הבחירה בקבקבים היא בעצם הצהרה. אני אוהבת לדעת שהמוצר שאני נועלת הוא בעצם חיבור של תרבויות: חוכמת העיצוב השוודית שפוגשת מסורת של עבודת יד. הידיעה שכל מסמר ומסמר הוצמד בעבודת יד בסטודיו קטן בפולין, תוך שמירה על טכניקות של פעם שעוברות מדור לדור, הופכת את הקבקב עבורי ל"חצי אמנות וחצי נעל".

כשאנחנו קונות פריט שנעשה בכזו קפידה, אנחנו בעצם בונות איתו מערכת יחסים אישית. זהו אי של שקט בתוך המציאות המהירה שלנו – פריט שנועד להישאר איתנו באוסף האישי וללוות אותנו לאורך שנים. הוא מכניס הביתה ולארון שלנו את היציבות שאנחנו כל כך זקוקות לה.

אני מזמינה אתכן להציץ רגע פנימה אל תוך המלתחה שלכן. אילו פריטים נותנים לכן את התחושה הזו של "בית"? של קרקוע ושקט פנימי? ספרו לי בתגובות, אני תמיד קוראת הכל.

שלכן,

ג׳ילון